עתר גבע

אמן. מנהל פסטיבל "מתחת לפנס"

ביום שבת, ה2.12.2017 בשעה 21:00 הרגשתי מואר. 

הגענו לתל אביב, אני ובני הבכור, והתחלנו ללכת מתיאטרון הבימה לכיוון בית הכרזת העצמאות. 

אחרי 10 דקות, בהם הלכו לצידנו אנשים רבים, פתאום נעצרו כולם. מולנו, במרחק של 400 מ' התגלה קיר אנושי. הקיר זז לכיווננו, קולני, עצבני, ונרגש. הסתובבנו על מקומנו, וחזרנו לכיוון התיאטרון הלאומי. 

בתוך דקות שטף אותנו הגל. 

ראינו אנשים מכל הגילאים. ראינו קשישים, ראינו בני 40. ראינו ילדים. הגל לא היה מאורגן. 

הייתה בו תערובת של זעם, תקווה, ייאוש, וכמיהה לימים אחרים, לטוב יותר, לאפשרות שיכול לקרות כאן משהו אחר. 

הסתכלנו אחד לשני בעיניים והבנו. זה שלנו. אין לנו משהו אחר. זאת מלחמה על הארץ הזאת. על דמותה, על עברה, על עתידה. זאת מלחמה שאסור לנו להפסיד בה.

ביום שבת, ה2.12.2017 בשעה 21:00 הרגשתי חלק מגל צלול. 

ביום שבת, ה2.12.2017 בשעה 21:00 הרגשתי מואר מאור גדול.