מנכ"לית החטיבה ההיסטורית בחבצלת
חנה
סנש, צנחנית שבוחרת לצנוח בשטח הכיבוש הנאצי כותבת בנהלל בשנת 1940:
בִּמְדוּרוֹת
מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָהִּ, בִּשְרֵפָה,
בֵּין יַמִּים
סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,
הִנְנִי מַבְעִירָה
פַּנָּסִי הַקָּטָן,
לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ
בֶּן-אָדָם.
שַׁלְהֲבוֹת
הַשְּׂרֵפָה מַדְעִיכוֹת פַּנָּסִי,
אוֹר הָאֵשׁ
מְסַנְוֵר אֶת עֵינַי;
אֵיךְ אַבִּיט, אֵיךְ
אֶרְאֶה, אֵיךְ אֵדַע, אֵיךְ אַכִּיר,
כְּשֶׁהוּא יַעֲמֹד
לְפָנַי?
תֵּן סִימָן,
אֱלֹהִים, תֵּן סִימָן עַל מִצְחוֹ,
כִּי בָּאֵשׁ,
בַּדְלֵקָה וּבַדָּם,
כֵן אַכִּיר אֶת
הַזִּיק הַטָּהוֹר, הַנִּצְחִי,
אֶת אֲשֶׁר
חִפַּשְׂתִּיו: בֶּן-אָדָם.
אנחנו,
במורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', מדליקים שלהבות אור קטנות בעזרת תערוכה
חדשה הנקראת "חברות מצילות".
קהילות
בצרפת, אלבניה, דנמרק, הולנד, בולגריה, ובקווקז בחרו לסכן את חיי אנשיהן כיחידים וכקהילה
ולהושיט יד לעזרה ולהצלת בני אדם- יהודים, נרדפים.
בהצלה
מאורגנת זו, הם מהווים עבורנו מופת לרוח האדם וליכולתה של חברה לבחור בטוב ולדבוק
בו.
מה
מניע קהילה להפגין חמלה ולהושיט יד לזולת? מהם הערכים המהווים את התשתית המוסרית
של החברה? מהם המסרים החינוכיים על בסיסם מתפתחת קהילה בה כולם חסידי אומות עולם?
שאלות
אלה ונוספות עמדו בפנינו בבניית התערוכה.
אנו,
מאמינים באדם. ברוחו, בטוב שבו. גם בתקופה החשוכה ביותר הבליחו ניצוצות של אור.
ניצוצות אלו הפכו עבורנו לפיד של אש אותו אנו רוצים להעביר כמופת אנושי לדורות
הבאים.