מנהל ארכיון השומר הצעיר ודובר גבעת חביבה
אדמונד ברק (Burke) שתובנותיו על מדינה,
חברה ותרבות מלוות אותנו גם היום, טבע במאה ה-18 את המשפט הרלבנטי תמיד "כל
מה שנדרש לרוע בכדי לנצח הוא אנשים טובים שלא עושים דבר".
המשפט הזה מהדהד בראשי בכל פעם שנשמעת הקריאה להתייצב נגד קיפוח
וניצול ולהתגייס למען מאמץ נוסף בדרך לחברה טובה וצודקת יותר.
לא פעם ניתנת לי ההזדמנות להצטרף ליוזמות ומאמצים כאלו.
אני חושב על אנשי "בדרך להחלמה" המסיעים ילדים חולים
פלסטינים מהמחסומים לטיפול בישראל.
אני חושב על אנשי "שכנים של שלום" המציבים משמרות של
אחווה ושותפות מול גזענות והסתה.
אני חושב על שותפיי בגבעת חביבה הנאבקים לכונן חברה משותפת
ושוויונית בעשיה יומיומית החובקת את כל חלקי החברה ומרכיבי חיינו.
אני חושב על כל אותם ארגוני החברה האזרחית הנאבקים בבורות, בפחדים
ובפערים החברתיים.
נטייתי הטבעית היא בד"כ לחשוב מדוע איננו רבים יותר? מדוע רוב
האנשים לא מבינים שהאדישות הורגת ויום אחד העוול יתדפק גם על סף דלתם אם לא יצטרפו
לפועלים נגדו?
אבל כשאני במחיצת אלו שעושים, בכיתות של מפגשי נוער או במשמרת שלום
צומת אום אלפחם, אופפת אותי תחושה מיוחדת של סולידאריות אנושית חוצת גבולות
ותרבויות ובראשי עולות השורות מגרשות החושך של חג החנוכה "כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן".
סוף האור לנצח.
חג שמח - דודו